פסק-דין בתיק עש"א 8295-03-12

מבוא

1.         ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, כתוארו אז (מר אבי כהן) בתיק הוצאה לפועל מספר 01-04269-90-1, במסגרתה חוייב המערער (להלן: " הבנק")  לשלם למשיבה (להלן: " הזוכה") סכום של 80,562 ש"ח, במסגרת בקשה לחיוב צד ג' בהתאם להוראות סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 (להלן: " חוק ההוצאה לפועל").

2.         השאלות המתעוררות במסגרת הדיון בערעור זה מתייחסות לחובות צד שלישי שהתקבל אצלו צו עיקול על נכסי חייב במסגרת הליכי הוצאה לפועל, וכן ביחס לזכות הקיזוז העומדת לצד שלישי שהוא תאגיד בנקאי, ומועד מימושה .

העובדות וההליכים לפני רשם ההוצאה לפועל

3.         העובדות המרכזיות, העיקריות והרלוונטיות שאינן במחלוקת הן כדלהלן:

א.        תיק הוצאה לפועל נפתח כנגד חייב,שאינו משלם כלל את חובותיו;

ב.         ביום 13.12.10 הוטל בתיק הוצאה לפועל עיקול על נכסי החייב אצל הבנק, שהתקבל אצל הבנק ביום 15.12.10;

ג.         ביום 22.12.10 השיב הבנק לצו העיקול בשתי הודעות נפרדות,  שהועברו הן לזוכה והן לתיק ההוצאה לפועל; ההודעה האחת מתייחסת לתוכנית חסכון והשנייה מתייחסת לפיקדון בשקלים;

ד.         ביום 9.1.11 ניתנו שני צווים למימוש הנכסים שעוקלו, שנמסרו לבנק ביום 8.3.11 במסירה אישית;

ה.        בחודש מאי 2011 ניתן צו למסירת מידע ביחס לחובותיו וזכויותיו של החייב בבנק, ולבטוחות שבידי הבנק, בזיקה לצו העיקול שיצא מלפני רשם ההוצאה לפועל, וביום 5.6.11 הודיע הבנק כי לאחר מימוש תוכנית החסכון ולאחר הזיכוי לא תהא יתרה להעברה מאחר וחובות החייב עולים על נכסיו;

ו.         הזוכה הגיש בקשה לחקירה בהאם להוראות סעיף 46 לחוק ההוצאה לפועל;

ז.         בעקבות החקירה הומצאו על ידי הבנק מסמכים שונים;

ח.        ביום 21.9.11 הוגשה בקשה לחייב את הבנק בחוב הפסוק, בהתאם להוראות סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל;

ט.        התקיים דיון לפני רשם ההוצאה לפועל שבסיומו ולאחר סיכומי הצדדים - קבע רשם ההוצאה לפועל כי על הבנק לשלם לזוכה את הסכום של 80,562 ש"ח, הוא סכום תוכנית החסכון, מאחר והבנק לא קיזז סכום זה אל מול חובות החייב, אלא בחלוף 6 חודשים לאחר קבלת צו העיקול, ודחה את הבקשה ביחס לכספי הפקדון השקלי, מאחר וקבע כי זכות הקיזוז של הבנק מומשה כחודש לאחר קבלת צו העיקול, תוך שהרשם הנכבד קובע כי הוא מניח לטובת הבנק כי המימוש נעשה תוך זמן סביר.

4.         החלטת רשם ההוצאה לפועל מתבססת על קביעתו כי צו העיקול תפס נכסים בני עיקול, תוכנית חסכון וכן כספי פקדון, ומשכך, ומשלא קיזז הבנק את החובות מול הבטוחות שבידו אלא בחלוף חצי שנה מעת קבלת צו המימוש, הרי ויתר הבנק על זכות זו; מנגד ציין הרשם הנכבד שביחס לקיזוז כספי הפקדון בחלוף חודש ימים מיום קבלת צו המימוש, הרי המדובר בזמן סביר.

5.         רשם ההוצאה לפועל אף התבסס בהחלטתו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בת.א. 2176/08 אלבס נ' בנק מזרחי - טפחות (להלן: " פס"ד אלבס").

טענות הצדדים בערעור

6.         טענותיו המרכזיות של הבנק במסגרת הערעור הן כדלהלן:

א.        החלטת הרשם ניתנה בהעדר סמכות מאחר ולשיטת הבנק, המדובר בסוגייה ביחס לזכות קיזוז והיא עניין שבמחלוקת, ומשכך סמכות זו מוקנית לבית המשפט ולא לרשם ההוצאה לפועל.

ב.         זכותו של הבנק להיפרע המפקדונות והנכסים של החייב כלפיו באמצעות זכות הקיזוז, ולכן משעשה כן, פעל כדין, הן בעכבו את כספי הפקדון השקלי והן את תוכנית החסכון והן במסגרת קיזוזם כנגד חובו של החייב כלפיו.

ג.         בבסיס החלטת רשם ההוצאה לפועל עומדת הקביעה כי הבנק ויתר על זכותו לקיזוז, מאחר ולא ביצע קיזוז מייד בהתאם לקביעת בית המשפט בפס"ד אלבס, וזאת תוך הפנייה שגוייה לקביעות שלא נקבעו בפס"ד  אלבס, ותוך התעלמות מהנסיבות השונות נשוא פסק דין זה.

ד.         לשיטת הבנק אין כל הוראה בדין ביחס למועד להפעלת זכות הקיזוז ואין לקבוע מסגרת זמן נוקשה לעניין זה.